פקק תנועה של מזוודות נוצר במשרד של תיאטרון חושן!
לא, אנחנו לא מתכננים איזו טיסה לכל הצוות… טוב לנו כאן בארץ היפה שלנו.
יש כאן סיפור פשוט ויפה, שאולי מתאים לחודש אלול.
כל שנה שעוברת, ברוך ה' אנחנו זוכים לגדול. עוד הצגות, עוד בתי ספר, עוד ציוד ועוד תלבושות ואביזרים שמסייעים לנו לתת במה לילדים שלכם, להכניס אותם לתוך הסיפורים, המסעות, הדמויות שבונות את פסיפס ההצגות שלנו בתיאטרון חושן. המזוודות האלה עוזרות לנו ולהעצים אותם על הבמה, לתת חוויה בלתי נשכחת שלתוכה נכנסים גם השחקנים על הבמה, גם החברים שלהם בקהל, וגם הצוות החינוכי שמוצא את עצמו מתגלגל מצחוק גם אם לא ציפה לזה…
(פעם באה אליי מורה בסוף ההצגה עם חיוך גדול ואמרה: אני ממש כועסת עליך! כשראתה את המבט המתפלא שלי, ענתה: באתי עם ערימה של מבחנים לבדוק, אבל ההצגה היתה כל כך מרתקת – שלא הספקתי לבדוק אפילו מבחן אחד!…)
כיוון שבכל הצגה משתתפים כ 10 תלמידים ולכל אחד תלבושת מיוחדת, (אגב ידעתם שחלק מהתלבושות שלנו הגיעו ישירות מהשוק באזרבייג'ן???…) ויש למעלה מעשר הצגות, זה יוצא המון המון תלבושות…
אנחנו משתדלים לא להישאר במקום. תמיד ללמוד, לשפר לחדד וללטש את הפלא שקורה בהצגות שלנו בתיאטרון חושן. בשנתיים האחרונות החלטנו על הצעת ייעול קטנה אבל גדולה. במקום לאסוף ולהתאים בכל הצגה את התלבושות שמתאימות לדמויות – התחלנו לייחד לכל הצגה את התפאורה התלבושות והאביזרים במזוודה ייחודית משלה. לעלות עוד מדרגה קטנה במקצועיות ובתפעול התקופות העמוסות של ההצגות. יצא לי כבר לצאת ליום עם שלוש הצגות שונות – זה אומר שלוש מזוודות שונות יחד עם כל ההגברה התפאורה והתאורה…
עליית קומה לא קורית ברגע אחד, היא מורכבת מהרבה רגעים קטנים, שבכל אחד מהם מחפשים איך לעשות יותר טוב, ומשתדלים לשמר את זה.
דוגמה מדהימה לכך מופיעה בספר "הרגלים אטומיים" של ג'יימס קליר. הוא מספר על מאמן נבחרת ארצית של רוכבי אופניים, שבמשך שנים נתפסו כנבחרת מאוד נמוכה מבחינת הביצועים שלהם. כשהוא הגיע לעמדת המאמן – הוא עשה מחקר מקיף כדי לפרק ולהתבונן בכל ההרגלים והפרטים שמרכיבים את מה שעושה הנבחרת כחלק מהאימונים והתחרויות. זה הוביל לרשימה משוגעת של מאות ואולי אלפי פרטים! חלקם חשובים ומשמעותיים (מאיזה חומר בנויה שלדת האופניים, מה רמת הכושר של הנבחרת תזונה לפני תחרויות וכו') וחלקים קטנים ולכאורה שוליים וזניחים… (עד רמת באיזה צבע צבועה המשאית שמובילה את האופניים מבפנים!) –לאחר ששיפר קצת כל פרט ופרט מהרשימה הזאת, לא ייאמן – הנבחרת הגיעה לשיאים שהם לא חלמו עליהם…
גם בחודש אלול, כשמתעורר הרצון לקרבת ה', לפעמים יש תאווה כזאת של או הכל או כלום:או שאתה מתפלל כמו הבעל שם טוב או שלא תתפלל בכלל וכו'. או שאתה לומד תורה כמו הגאון מוילנא או שלא תלמד בכלל. ובכן בהרבה מקרים כאלה – ההתרסקות היא בלתי נמנעת…
שנזכה לעלות ולבנות אצלנו קומה חדשה. לאט לאט, בהתמדה ומתוך פנימיות הלב, כל הרגל שמשפרים, כל מעשה טוב שמטמיעים והופכים לחלק ממי שאנחנו – מוביל אותנו לתשובה.
אז בעצם, בשורת המזוודות שבתמונה, יש לא רק תלבושות ואביזרים… יש שם הרבה אהבה, הרבה לב, והרבה רצון להיות טובים יותר חיים יותר. תיאטרון חושן – לתת במה לנשמה.
שנזכה לעשות נחת רוח לפיו יתברך!