זה קרה אחרי עוד הצגה במסיבת סידור. הילדים ירדו מהבמה נרגשים. ההורים הצטלמו, התחבקו, הודו לצוות ולמורות. כמו בכל סוף אירוע. ואז ניגשה אליי אמא אחת. "תגיד… אתה עושה תרפיה בדרמה?" חייכתי. "לא… למה?" היא השתתקה לרגע, ואז אמרה: "הבן שלי כבר כמה שנים לא יוצר כמעט שום אינטראקציה עם מבוגרים. לא מסתכל בעיניים, לא מדבר, לא מתקרב. היום ראיתי אותו עומד על הבמה. משחק. מדבר. מחייך. יוצר קשר. ופשוט… פורח. אתה לא מבין מה זה בשבילנו. רק רציתי להגיד תודה." עמדתי שם בלי מילים. באותו רגע הבנתי שוב שהצגה היא הרבה יותר ממופע. כשהילדים מקבלים מקום אמיתי על הבמה, הם לא רק משתתפים בהצגה. לפעמים הם מגלים בעצמם כוחות שגם הם לא ידעו שקיימים. לא, אנחנו לא מטפלים בדרמה. אנחנו פשוט מאמינים שלכל ילד מגיעה הזדמנות לעלות על הבמה, להצליח, להעז ולהרגיש שמאמינים בו. ולפעמים, ברגע אחד קטן, זה נוגע עמוק הרבה יותר ממה שאפשר לתכנן.
======================================================================================== בשביל רגעים כאלה קיים תיאטרון חושן. להמשיך ליצור הצגות שנותנות במה לא רק לסיפור — אלא גם לנשמה
